ציירו אופניים
הניחוש שלי הוא שאתם מרגישים שאתם יודעים איך אופניים עובדים. אתם רואים אותם הרבה. אולי אפילו ראיתם זוג אופניים הבוקר. אם הייתי מבקש מכם לדרג, בסולם של אחת עד עשר, עד כמה אתם מבינים איך אופניים עובדים, כנראה הייתם אומרים שמונה או תשע. בקיצור, אתם מרגישים שאתם יודעים איך אופניים נראים ואיך הם עובדים.
אבל מה אם הייתי מבקש מכם לקחת דף נייר ולצייר אופניים? הניחוש שלי הוא שאם הייתם מתחילים לצייר — הגלגלים, הפדלים, השרשרת, השלדה — הייתם מגלים שהביטחון שלכם בידע שלכם קצת מוגזם.
בשנת 2006 ערכה פסיכולוגית מאוניברסיטת ליברפול בשם רבקה לוסון גרסה של הניסוי הזה. היא נתנה למשתתפים ציור חלקי של אופניים, עם הגלגלים והכידון, וביקשה מהם להשלים את השלדה, הפדלים והשרשרת. לפני כן דירגו המשתתפים עד כמה הם מבינים איך אופניים עובדים — והם דירגו את עצמם גבוה. ואז הם ציירו, וכמעט אף אחד לא הצליח לצייר אופניים שבאמת יכולים לעבוד. פדלים מחוברים לגלגל הקדמי. שרשרת שעוברת דרך המזלג הקדמי. מוטות שלדה במקומות הלא נכונים. אחרי תרגיל הציור, כשהמשתתפים התבקשו לדרג שוב את ההבנה שלהם, הדירוג הממוצע צנח כמעט בחצי.
הצירוף הזה — ידע נמוך לצד ביטחון גבוה — הוא לא סיפור מיוחד של אופניים. המחקר של לוסון נולד בהשראת מחקר מוקדם ורחב יותר של ליאוניד רוזנבליט ופרנק קייל מאוניברסיטת ייל, שנקרא “הגבולות הלא-מובנים של המדע העממי”. רוזנבליט וקייל ביקשו ממשתתפים לדרג את ההבנה שלהם ברשימה ארוכה של חפצים ותהליכים יומיומיים: איך עובדת ניאגרה של שירותים, איך מסוק ממריא, איך מכונת תפירה תופרת, איך רוכסן נסגר, איך בחירות לנשיאות בכלל מכריעות משהו. אנשים דירגו את עצמם בביטחון כמעט בכל הפריטים. ואז ביקשו מהם החוקרים לכתוב הסבר מפורט, שלב אחרי שלב, איך כל דבר עובד. ההסברים יצאו דלים ולא מספקים. מה שהיה בעיקר מעניין זה שאחרי הכתיבה המשתתפים הורידו בחדות את דירוגי הביטחון שלהם.
רוזנבליט וקייל קראו לפער הזה, בין מה שאנחנו מרגישים שאנחנו מבינים ובין מה שאנחנו באמת מבינים, “אשליית עומק ההסבר”. וזו אשליה שאנחנו נושאים איתנו כמעט לכל מקום. הסיבה שאנחנו נושאים אותה פשוטה: אנחנו רואים אופניים עובדים. רואים ניאגרה עובדת. רואים רוכסן נסגר. רואים תרופה מורידה חום. מה שאנחנו רואים הוא פני השטח, והמנגנון חבוי. המוח שלנו מתרגם את החלקוּת של פני השטח לתחושה שאנחנו מבינים את המנגנון, כי החלקות היא מה שאנחנו חווים ישירות. הסירו את המכסה — ותגלו שהמנגנון שונה מאוד ממה שדמיינתם.
החדשות הטובות הן שאשליית עומק ההסבר היא אחת ההטיות הקוגניטיביות שהכי קל לתקן בהתנסות, מכל אלה שאני מכיר. התיקון פשוט: נסו להסביר. נסו לצייר. נסו ללמד. ברגע שאנחנו מנסים לבטא בבהירות את ההבנה שלנו, ההבנה שלנו מתכיילת במידה לא קטנה, ומתקרבת לרמת הידע האמיתית שלנו.
החלק האחרון הזה הוא הדבר שאני מוצא הכי מעודד במחקר הזה. אם אפשר לנקב את האשליה בניסיון אחד להסביר באמת את מה שאנחנו מבינים — יש תקווה. אז הנה תרגיל שהכנתי בשבילכם. היכנסו לקישור ובחנו דבר אחד שהוא גם חשוב לכם וגם כזה שאתם מאמינים בו בחוזקה. משהו שאתם מאמינים בו ואנשים אחרים לא. הקישור למטה יעזור לכם לעשות לאמונה שלכם את תרגיל האופניים.
אני ממליץ בחום לנסות.